סיומה של תמיכה ותחושת הנטישה של הארגון בידי הגורם המממן

סיומה של תמיכה ותחושת הנטישה של הארגון בידי הגורם המממן

שרה זילברשטיין-היפש

אחד המאפיינים המרכזיים בחייו של ארגון ללא כוונת רווח הוא הפעילות המתמשכת של החיפוש אחר משאבים.
בין אם מדובר בתמיכה של קרן, תרומה של פילנתרופ, או חוזה עם המדינה, בנוסף למשאבים המועברים בין הצדדים מתנהלת גם מערכת יחסים מורכבת ואמוציונלית.

במאמר קצר זה אתיחס לשלבי הפרידה, קרי, סיום ההתקשרות עם הגורם המממן. כמי שניהלה את מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של העמותות, עמותה שאוכלוסיית היעד שלה לא הוגדרה באמצעות קבוצות גיל ספציפית או מאפיינים דמוגרפיים או בריאותיים אלו ואחרים, והיה קושי גדול לגייס כספים לפעילות הארגון. למען האמת  את מספר הגורמים המממנים בישראל שפעילות העמותה תאמה את מטרותיהם היה ניתן למנות על יד אחת, ולכן חשיבותה של קרן מרכזית אחת אשר העניקה לארגון מימון  היתה כה רבה.

הקרן תמכה בעמותה לאורך מספר רב של שנים, והיוותה מקור כספי חיוני לקיום העמותה, ובאופן אישי כמנכ"לית העמותה, עצם המימון היווה תמיכה ואשרור אישי ליכולתי כמנהלת, ולכן זכורה לי היטב התחושה הקשה מאד רגשית ומעשית של  ההתמודדות עם תהליך סיום התרומה, הגורמים להפסקתה, וכמובן עצם איבוד המשאבים והצורך למצוא מקורות חדשים .

כאמור, לא מדובר רק בכסף. תמיכה של קרן היא לא רק משאב כספי אלא הוא מהווה רשת ביטחון, מקנה תמיכה מוראלית וערכית, ובמידה מסוימת משקפת הערכה לגוף המקצועי של העמותה ותמיכה במנהיגות המקצועית שלה.

פרידה מגורם מממן והפסקת קבלת התמיכה משולה במידה מסוימת לגירושין בין בני זוג

בשלב החיזור  העמותה מציגה את עצמה כדבר חדשני, רענן שופע רעיונות יצירתיים ופעילות.  בשלב הבא מתקיים בין הצדדים הסכם נישואין וישנה גם כתובה – הסכם שמתחדש מדי שנה או שנתיים. חידוש ההסכם מציין המשכיות, אמונה בארגון ובביצועים שלו – למעשה זו הצהרת אהבה וכמובן תמיכה בארגון שלך הרענן ,האפקטיבי והמצליח. בשלב האחרון של מערכת היחסים,  הקרן שתמכה בארגון עושה תפנית מסיבות שונות, לעיתים מדובר במחסור במשאבים, מדיניות או שינויי בתפיסת העולם, שינויי ביעדים וחיפוש של  כיוונים חדשים ועמותות אחרות.

תחושת הבגידה ברורה. הקרן מחפשת מישהי צעירה יותר,יפה יותר ,רעננה יותר עם חיוך זוהר יותר. ממש כמו בנישואין בגירושין –התמיכה מסתיימת, וכמו בין בני זוג, הנישואין הם אקט של אהבה ושמחה והפרדה מכוערת .

כיום אני בצד השני של המתרס, בצד של המדינה, אני מעבירה פרוייקטים לעמותות בכדי שיפעילו אותם בעקבות זכיתם במכרזים. העבודה המשותפת,המטרות היעדים המשותפים ועבודת הצוות שמועסק על ידי המלכ"ר מרכיבים את ההליך של הפעלת הפרויקט  על ידי גורם חוץ (העמותה או החל"צ) .

כאן נכנס 'מעגל החיים' של מימון פרוייקט: השנים עוברות ,הפרויקט מצליח ומממש את מטרותיו . אך במקביל עם השנים, המשאבים מצטמצמים וחושבים ביחד על דרכי התייעלות. כדרכו של מימון פרוייקטים חברתיים, לאחר תקופה בדרך כלל של מספר שנים מופסק מימון הפרויקט .

מה רבה הייתה הפתעתי לגלות כי נציגי המלכ"ר כועסים,ונפגעים ולא זוכרים כי הייתה לכם תקופה נהדרת,שהיוזמה הייתה של המדינה ושהם סיפקו שירות ,וכל שנה היו הסכמי הארכה והערכת יעדי הפרויקט. למרות הידיעה שהמימון צפוי להפסק, סביב סיומו  מתרכזים ומתנקזים רגשות רבים  וההשפעה על הארגון מהותית. הארגון רואה בהפסקת המימון הפסקת תמיכה רעיונית וערכית  וחוסר אמון  מקצועי, במקביל הפסקת המימון משפיעה גם על תורמים אחרים.

בגלל שהייתי בתפקידי הקודם בצד השני, של העמותות, הבנתי את המשמעות של הפסקת המימון על התנהלות המלכ"ר,השפעתה הסביבתית על מממנים אחרים ,והרגשת הנטישה  וחוסר האונים בהתמודדות עם השאלות כגון מי יממן? ואיך נמשיך פרויקט חשוב זה?. יש לציין כי בכל המערכות עובדים אנשים,יחסי ידידות ויחסי אנוש שהם שהביאו להצלחת הפרויקט,וכל סיום של פרויקט ומימונו הינו אקט בין בני אדם, ולכן חלה על הגורם המממן אחריות לפעול ברגישות.

לכן כיום, אני עושה כמה פעולות מקדימות, כגון פגישה שבה אני מסבירה את תחושותיי האמיתיים, של הצער על הפסקת המימון, המסגרת שלא מאפשרת המשכיות ועל החשיבות של המשך פעילות משותפת עתידית, תוך ציון של מקום כל אחד במערכת שהביא להצלחת הפרויקט המשותף.

מנסיוני, להלן כמה רעיונות להתנהלות אחרת:

מהצד של המממן

1.       להגדיר מראש את תקופת המימון.(הארכת התקופה הינה בגדר הפתעה לטובה).

2.      למסור הודעה על צפי להפסקת הפעילות לפחות כחצי שנה לפני הסיום הצפוי.

3.      לתת הערכה מתמשכת לאורך הפרויקט ובמיוחד בשנה האחרונה לסיום המימון.

4.      חשיבה משותפת להמשכיות הפרויקט עם העמותה וחשיבה על גיוס משאבים המשכית עם מסגרת אחרת.

5.      הערכה של הפרויקט וההישגים שלה כולל הערכה אישית לכל מי שלקח חלק בתהליך עצמו.

6.      סיכום וחלוקת תעודות למתנדבים שלקחו חלק בפרויקט מהגורם התומך כלכלית והעמותה המפעילה את התוכנית.

7.      להשאיר תקווה להמשכיות עתידית –במידה ואין סיכויי לכך, יש לשמור על קו תקשורת פתוח עם הצוות המוביל של העמותה.

8.     חזרה על  המסר: סיום טבעי של מימון אינו מהווה סיום הקשר עם ועד המנהל או המנהיגות המקצועית של העמותה. ולכן חשוב להזמין מדי פעם את המנהיגות של העמותה להשתתף בישיבות או אירועים של הקרן המממנת, ולהכיר בתרומתם להשגת היעדים של הקרן, המדינה, או הפילנתרופ .

מהצד של העמותה או החל"צ

1.      להבין עם קבלת המימון שהוא זמני מאד. להיערך מראש לסיומו, למנף את המימון ולהמשיך לגייס משאבים.

2.      לראות במממן גם אם הוא זמני חלק מאושיות העמותה –ולהשקיע בו מאמצים ליצירת קשר מתמשך.

3.      להזמין את הגורם המממן באופן קבוע להיות חלק מחיי העמותה בשמחה ובחשיבה משותפת על האתגרים (כל מממן על פי רצונו ויכולותיו).

4.      בסיום התהליך לראות כיצד עושים זאת בצורה הטובה והמכובדת ביותר.

מנהלי עמותות יקרים,  גם בצד השני יש בני אדם שהפסקת הקשר מקשה עליהם ,ותפקיד המנכ"ל הוא להפנים שאין מדובר בסטירת לחי אישית, אלא המשך פעילות טבעי. מומלץ וכדאי להמשיך בקשר המקצועי והאובייקטיבי עם הגורם המממן ולהעריך את התקופה שבה פעלתם יחד ולהביע זאת באמצעות סיכומי עבודה,דו"ח ביצוע, או כל אמצעי הערכה אחר שעשוי להשאיר דלת פתוחה להמשך פעילות משותפת עתידית, ולכל הפחות לאפשר לגורם המממן להמליץ לעמיתיו לעבוד אתכם.

לסיכום, יש לזכור את התמיכה ארוכת השנים,ויש לדעת כי כל תמיכה היא לטווח מסוים .יש לסיים קשרי עבודה בצורה מסודרת,עניינית תוך הערכה הדדית על הדרך המשותפת שעברתם ביחד בתמיכה במטרות ויעדי העמותה. לדעתי, אם כולנו נבין את משמעות תהליכים אלה נוכל לצמצם את החור השחור שנשאר לכל אחד מאיתנו והצער הגדול שאנו חשים כבני אדם עם הסתלקותו של הגורם המאפשר את הצלחת החלומות והחזון החברתיים שלנו.

שרה זילברשטיין-היפש היא ראש תחום פניות ציבור, מיצוי זכויות במשרד לאזרחים ותיקים 
הדעות המובאות במאמר זה הינם על דעת המחברת בלבד ואינם משקפים את אלו של המשרד לאזרחים ותיקים.