ישראל עדיין היבואנית הגדולה בעולם של כסף פילנתרופי

ישראל עדיין היבואנית הגדולה בעולם של כסף פילנתרופי

פרופ' הלל שמיד

בימים אלה פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר על תרומות הפילנתרופיה הישראלית והפילנתרופיה מחו"ל המבוססת בעיקר על תרומות של פילנתרופים אמידים,קרנות ויחידים בני העם היהודי.זהו סקר ראשון מסוגו המנסה לאמוד את היקף הנתינה הפילנתרופית לשנת 2011 עם מבט לשנים 2009 ו-2010.היוזמה לעריכת הסקר באה ממקורות שונים ומומנה ע"י קבוצת הפילנתרופים הידועה בשמה "יכולים-נותנים" וע"י קרן יד הנדיב. סקרים ומחקרים קודמים נערכו ע"י המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל באוניברסיטה העברית בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיטסטיקה.יש לברך על עריכת הסקרים המאפשרים לנו להתחקות אחר המגמות בנתינה של יחידים וחברות למטרות חברתיות שונות המאפשרים גם למקד מאמצים ומדיניות לעידוד הנתינה בישראל.

גידול של 21% בפילנתרופיה הישראלית בין השנים 2009 ו-2011

ממצאי הסקר מלמדים כי ישראל היא עדיין היבואנית הגדולה בעולם של כסף פילנתרופי,אם כי שמסתמנת ירידה בהיקף הפילנתרופיה מחו"ל.בשנת 2011 60% מכספי הפילנתרופיה מקורם בחו"ל(בעיקר ארה"ב) ו-40% מקורם בישראל.זאת, בהשוואה לשנים קודמות(2006-2007) בהם שעור התרומות מחו"ל היה כ-70% בעוד השעור מישראל היה כ-30%.

סה"כ התרומות מישראל ומחו"ל בשנת 2011 הוא כ-13.736 מיליארד ש"ח מהם כ-5.7 מיליארד ש"ח מישראל וכ-8 מיליארד ש"ח מחו"ל.תרומות אלו מהוות בממוצע כ-16% מהכנסות המלכ"רים בישראל באותה שנה.

סקרים שנערכו בארה"ב על היקף הנתינה של יהדות ארה"ב לישראל דומים מאד בהערכתם לממצאי הסקר הנוכחי.מכל אלה עולה שאחוז הנתינה מישראל בלבד ללא תרומות מחו"ל הוא 0.6% מהתמ"ג בעוד שבארה"ב שעור הנתינה בארה"ב עצמה הוא יותר מכפול ומהווה 1.7% מהתמ"ג.נציין כי בדירוג העולמי של נתינה פילנתרופית, ישראל ניצבת במקום השני אחרי  ארה"ב ודומה מאד לשעור הנתינה באנגליה ובקנדה.השינוי החיובי בישראל המתבטא בגידול של 21% בנתינה בישראל בין השנים 2009 ו-2011 (לעומת הגידול בנתינה מארה"ב בשיעור של 10%), איננו חל על כל מגזרי המשק והחברה בישראל.

רק 27% מהנתינה בישראל מקורה במגזר העיסקי

הנתינה בישראל היא בעיקרה ממשקי בית (71% מהתרומות) ומיעוטה מחברות עיסקיות (27%).בארה"ב התפלגות התרומות מלמדת כי 84% מקורן במשקי בית ו-6% מחברות.10% מהתרומות מקורן בעזבונות בעוד שבישראל שעורם הוא 2% בלבד. הסיבות לשיעור הגבוה בארה"ב ממקור זה הם חוקי המס השונים מאד מאלה הקיימים בישראל.נתונים חשובים אלה ואחרים המתפרסמים בסקר מלמדים כי למרות השינוי ההדרגתי בנתינה מישראל, עדיין הציבור הישראלי, ובמיוחד השכבות האמידות והמבוססות, אינם תורמים מספיק וביד רחבה. הסיבות לכך הן רבות. בתחום התרומה מיחידים נלמד מהסקרים שנערכו ע"י המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל, כי קיימת בקרב אזרחי ישראל אי שביעות רצון מהבקיעים שחלו באחריות המדינה כלפיהם, בעוד הם נושאים בנטל של השירות בצבא עד גילאים מבוגרים,עול המיסים,יוקר המחיה,חוסר היכולת לשפר את תנאי הדיור,אי השוויון החברתי ההולך וגדל וההתעשרות של קבוצת אנשים השולטת על משאבים רבים והקשורה אף למוסדות השלטון וקובעי המדיניות.בנוסף,הציבור בישראל מגלה עמדה חשדנית כלפי הפילנתרופים ובמניעי הנתינה שלהם, וכן בעמותות שחלק מהן מתגלות בקלקלתן המתאפיינת בניהול לקוי,שכר מנהלים גבוה הנהנים אף מהטבות נוספות על חשבון כספי ציבור,ממשלה או תרומות. הנתינה מחברות היא מועטה למדי וזאת למרות המאמצים הנעשים ע"י ארגונים שונים,כמו ארגון "מעלה"   להגדיל את נתח התרומות של חברות לחברה בישראל.הסקר האחרון שניסה לאמוד את תרומת העסקים לקהילה נערך לפני שנים רבות ע"י משרד המסחר והתעשייה דאז,והממצאים העולים ממנו לימדו על תרומה מוגבלת למדי של העסקים למטרות חברתיות. אחת הטענות הנשמעת מפי החברות העיסקיות, שהן נותנות תרומה בעין המתבטאת בשעות התנדבות של עובדיהם בארגונים חברתיים שונים או בתרומה של ציוד,כמו מחשבים.אין להמעיט בערך ההתנדבות שכן היא גם מתגמלת את העובדים ולא רק את הנתרמים אך אין בה די. מטרות חברתיות רבות מחכות לתמיכה כספית שתאפשר לפתח שרותים חיוניים וחדשניים שהממסד מתקשה בהם או נמנע לפתח אותם מסיבות ואילוצים שונים.

עשרת אלפים אנשים נחשבים למיליונרים בישראל

תמיכה זו יכולה גם לבוא מעשרת אלפים אנשים הנחשבים למיליונרים עפ"י ההגדרה המקובלת שיש להם  מיליון דולר נזילים לפחות ואשר ממעטים לתרום.העושר הנמצא בחברה הישראלית, הנשלט ע"י קבוצה מאד מוגדרת של בעלי הון רב, איננו בא לידי ביטוי בתרומות ובנתינה. מרבית התרומות הן מתחת לסטנדרט המקובל בעולם של תרומה שוות ערך ל-1% מהנכסים של בעלי ההון.בהקשר זה  יש לשבח את אותם פילנתרופים ישראליים ששמם מתפרסם מעת לעת הנותנים ביד רחבה למיגוון של ארגונים,פעילויות ותחומים.חלקם הגדול נמנה על קבוצת "יכולים-נותנים" המבקשים לשמש מודל לחיקוי לפילנתרופים פוטנציאליים נוספים.בשלב זה לא ניתן עדיין להעריך עד כמה הפילנתרופים הנמנים על קבוצה זו, אכן מושכים בעקבותיהם בעלי הון רב אשר אינם נכללים במעגל הנתינה.

יש להקצות משאבים לפיתוח תרבות של פילנתרופיה ישראלית

ומה באשר לנתינה ממקורות יהודייים מחו"ל-לאור הירידה בחלק היחסי של הנתינה מחו"ל גם לאור העלייה בתרומות מישראל, עלינו להבין כי לא לעולם חוסן ולא תמיד נוכל לבטוח בנדיבים שהם חלק מהתפוצה היהודית.אנו עדים לשינויים רבים בקרב יהדות ארה"ב ו"מעשה אבות איננו (בהכרח)סימן לבנים".המעבר הבינדורי מלמד כי רבים מבני הדור השני והשלישי של התורמים היהודים המסורתיים אינם ממשיכים בדרכי אבותיהם.הם אינם מעלים בהכרח את ירושלים על ראש שמחתם והתרומה למטרות אוניברסליות ולא יהודיות וישראליות הן חשובות ומאתגרות יותר. צעירים  יהודים רבים רואים עצמם כאזרחי העולם ופחות מחויבים למוצאם היהודי.תופעה זו מתחזקת אף לאור השיעור הגבוה של נישואי תערובת וכן שיעור הולך וגדל של גירושין.כל אלה יוצרים מצב של אי וודאות מנקודת הראות של נתינה פילנתרופית לישראל,מה עוד שהאחרונה מציגה עצמה כבעלת חוסן כלכלי ומשתייכת לקבוצת מדינות האו-אי-סי-די.בנוסף, לקהילות היהודיות יש צרכים משל עצמן המתמלאים בעזרת כספי התרומות.  אנו עדים גם לחילופי דורות עם סיום תפקידן של קרנות גדולות מאד שתרמו ביד רחבה לישראל והופעת קרנות חדשות, שהאידיאלוגיה ואיסטרטגית הנתינה שלהם שונה מהקרנות הוותיקות.

על הממשלה לקבוע מדיניות ברורה יותר כלפי הפילנתרופיה והפילנתרופים

כל על הממשלה לקבוע האמור לעיל מלמד על הצורך בעידוד הפילנתרופיה מישראל ובהגברת הנתינה מיחידים וחברות עיסקיות.יש להקצות משאבים וזמן לפיתוח תרבות של נתינה החל מהגילאים הצעירים,בתי הספר ותנועות הנוער.לצד פעילות חשובה זו על הממשלה לקבוע מדיניות ברורה יותר כלפי הפילנתרופיה והפילנתרופים ולשתף אותם בייזום פעילויות ותוכניות חדשניות התורמות לאיכות החיים של אזרחי המדינה.יש לפעול ביתר עוצמה בקרב המיגזר העיסקי שיגביר את תרומתו לפיתוח תוכניות בתחומי השירותים החברתיים,שירותי חינוך,בריאות,תרבות ואמנות.על המיגזר העיסקי להבין שרק בדרך של שותפות עם המדינה ומיגזר הארגונים ללא כוונת רווח, ניתן לקדם מיזמים חברתיים שכל אחד מהמיגזרים מתקשה להפעילן מסיבות של העדר משאבים מספיקים,כספיים ואנושיים,  כפי שעולה ממחקר על שותפויות בין מיגזריות: ממצאי מחקר, מסקנות והשלכות לפרקטיקה של שותפויות, שערכנו לאחרונה. אולם, אסור לשכוח שהפילנתרופיה,עם כל החשיבות שלה,איננה באה להחליף את מקומה של הממשלה במימון מיזמים אלה.היא משלימה אותה ונוכחותה היא חשובה למדי ביצירת שינוי בעל אופי של חדשנות ופריצות דרך בהם ארגונים ממשלתיים וציבוריים מתקשים.

ממצאי הסקר המדווח בראשית מאמר זה הם חשובים בהבנת התהליכים והמגמות המשתנות שעלינו לעקוב אחריהם בשיטתיות.הם מסייעים לנו להבין את נקודות העוצמה והתורפה של הנתינה הפילנתרופית בניסיון להפיק את הלקחים,להסיק מסקנות ולהחליט על דרכי פעולה לעתיד.

פרופ' הלל שמיד הוא מנהל המרכז לחקר הפילנתרופיה בישראל באוניברסיטה העברית בירושלים