המשבר בהדסה: לקחים למניעת המשבר הבא בעמותות וחל"צים

המשבר בהדסה: לקחים למניעת המשבר הבא בעמותות וחל"צים

ראובן דרבסי  וראלי רבינוביץ

בית  חולים הדסה  גדול דיו כדי שלא יאפשרו לו  להתמוטט ולהסגר, זאת בניגוד לארגונים  אחרים במגזר  השלישי , קטנים  יותר, אשר  יתרסקו  ויסגרו   בעקבות  משבר פיננסי  קטן  בהרבה  מזה שעוברת הדסה בימים אלו. אך למרות ההבדלים המתבקשים מפאת הגודל, רוב המשתנים במשבר של הדסה (חל"צ)  זרועים בכל ארגון ללא כוונת רווח בישראל המספק שירותים.

למרות המצב המשברי של הדסה שבו כיאה לשעת משבר כולם עוסקים בהאשמת אחרים והרבה  פחות  בנטילת אחריות  אישית  ובהתארגנות למציאת פתרון יעיל, כך גם על הארגון הקטן להתכונן לכך מראש ולבחון מה עליו לעשות כדי להימנע מהגעה למצב משברי. ננסה לגעת בקצרה במעורבות ואחריות של הגורמים השונים : 

הממשלה שותפה להצלחות 

הממשלה ( במקרה  של  הדסה , משרדי  האוצר  והבריאות ) תיטען  תמיד  שמדובר  ב-"ארגונים פרטיים  ועצמאיים, אשר  הממשלה  מעבירה  להם  כספים עפ"י  חוק, רק  לפי מכרזים, תעריפים, תמיכות  והסכמים  כחוק   ולכן  אין  לה  אחריות  למשברים" . היא  שוכחת  לציין  שברב  המקרים  היא  זו  שקובעת  את  התעריפים ( במקרה של הדסה מחיר יום אשפוז, הקפאת תעריפים לקופות חולים ) והיא  המשפיעה  העיקרית  על  הסכמי  השכר  הקיבוציים  ( במקרה  של  הדסה – בעיקר הסכמי שכר חדשים לרופאים ) והיא עושה זאת מבלי לשאת בעלויות כתוצאה מאותם הסכמים.

בנוגע לארגוני המגזר השלישי אשר מספקים שירותים חברתיים  לממסד (משרדי ממשלה ורשויות מקומיות) המצב דומה: התעריפים במכרזים נקבעים ברוב המקרים ע"י הממשלה וגם שיעור ומועד העדכון של אותם התעריפים נקבעים על ידה. לתעריפים  אלו  לא  תמיד  יש  התאמה  לדרישות  המקצועיות   ומספר  מקרים  כבר  נדונו  בבתי

המשפט ( לפני  זמן  מה  ביטל בית  המשפט  מכרז של משרד הבריאות בעניין תעריפי יום אשפוז  בבתי  חולים  סיעודיים והקפיא  מכרז  של  משרד הרווחה על תעריפים של בתי אבות – מהסיבות שהוזכרו לעיל ). בנוסף, לממשלה  יש ציפייה/דרישה  מופרזת  לגיוס  תרומות ע"י המגזר  השלישי , על  אף שאחוז גבוה של תרומות המוקדש לפעילות שוטפת ולא לפיתוח, מסכן את עתידו של הארגון במידה ואותן התרומות יופחתו ( כפי שקרה  בפועל לארגונים רבים , לרבוד הדסה).

למעשה  פעמים רבות עמדת  הממשלה דואלית :  שותפה  להצלחות (תכניות  מוצלחות ומאוזנות תקציבית) אך נעלמת בכישלונות (תכניות מוצלחות פחות ו/או בעלות גירעונות תקציבים). 

הדירקטוריון/וועד מנהל 

בחלק לא מבוטל של  הארגונים במגזר  השלישי הדירקטוריון במקרה של חל"צים או הועד המנהל, בעמותות, אינו פעיל ומעורב מספיק ומהווה לעתים  "חותמת  גומי"  של  החלטות הדרג הניהולי הפעיל. במקרה של הדסה המצב בולט לעין :  אנשים בכירים ביותר בתחומים כלכליים שימשו כדירקטורים בהדסה אך לא עשו כמעט דבר בנוגע   למשבר  ובמקרה  הטוב  בחרו   להתפטר  במקום  לקחת אחריות, זאת ככל הנראה מכיוון שהיו מודעים לאחריות המשפטית האישית שלהם כדירקטורים בחל"צ.

התורמים  

התורים לארגוני המגזר השלישי  צריכים לבחור לאילו ארגונים הם מעוניינים לתרום או להשקיע, ומהו התפקיד שהם מעוניינים לקחת על עצמם. התורמים  העיקרים  של הדסה, ארגון  נשות  הדסה  בחר  במסלול  מסוכן, הם  לא רק תרמו אלא בעיקר  שימשו  כבעלים  של הארגון, ולבעלות כפי שעולה במקרה של הדסה יש השלכות ביצועיות, בעוד  של תורמים 'רגילים'  אין אחריות  ניהולית כלפי הארגונים להם הם תורמים , אך כבעלים הם האחראים המרכזים.

ההנהלה  

להנהלת הארגון יש אחריות ביצועית (במקרה של הדסה היא אחראית למתן תוספות שכר  חריגות  לעובדים , לאחוזי  חלוקת   הכנסות  משירותי   הבריאות   הפרטי –  שר"פ בין  בית החולים  לרופאים ולו"ז של   הפעלת רפואה  פרטית לעומת רפואה ציבורית ) להשגת  יעדי הארגון תוך איזון כלכלי.

וועדי  העובדים

להדסה ישנם חמשה  וועדים שונים – 3 וועדים של רופאים, וועד האחיות וועד עובדי מנהל  ומשק. הם  אחראים   לתאום  תנאי  השכר  וקיום  זכויות   סוציאליים  לעובדים , תוך   שאיפה  מתמדת לשיפורים בשכר. אך, באחריותם  להתחשב  גם  באיזון  העדין  בין שאיפות  אלו  ליכולת  הכלכלית של כל ארגון לממשן , במלואן או בחלקן , בתקופה נתונה .

יועצים  חיצוניים (רואי חשבון , גוף מבקר)

יועצים חיצוניים אחראים לא  רק לנאותות  של  הדו"חות  הכספיים ולקיום  של מנהל תקין, אלא גם  ובעיקר על מתן התראות  תקופתיות בזמן  אמת  על  כל אינדיקטור שמבשר משבר אפשרי, דבר שאינו עולה מתוך קריאת הדוחות כספיים של הדסה.

 הפתרונות  המוצעים  להלן עשויים להיות מרחיקי  לכת  אך  הכרחיים  להבראת  המגזר  השלישי  כולו  ולמנוע ככל הניתן קיומם של משברים :

הממשלה  צריכה  להתאים  אחת  ולתמיד  את  דרישותיה  המקצועיות  למשאבים  הכספיים  שהיא מעמידה   לרשותם  של   הארגונים   במגזר  השלישי  במכרזים  ותעריפים. הציפייה  לגיוס  תרומות מהמגזר  השלישי  צריכה  להתרכז  בשיפור  הסטנדרטים  הטיפוליים  ( שדרוג האיכות ) שהממשלה  דורשת  אך לא במימון של  הסטנדרט  הטיפולי הבסיסי שהממשלה קובעת ודורשת  (תפעול שוטף), מימון שחל מטבעו  על הממשלה, רוכשת השירותים.

על  חברי  דירקטוריון/וועד  מנהל  לשאת  באחריות  מקיפה  להתנהלות  הארגון  בו  הם  משמשים  כחברים ולנהל תקשורת אפקטיבית יותר עם הדרג הניהולי הפעיל. 

התורמים  חייבים  לבחון  היטב למי הם תורמים , להיות  מעורבים  בהתפתחות  הארגון  ופועלו , אך אינם  צריכים  להפוך לבעלים  עצמם  של הארגונים  הנתרמים.  מספיק  שהם יהיו מעורבים בוועדות היגוי  של התכניות   שעבורן  הן  תורמים. כמו  כן , חשוב  שהתורמים  יכירו  בחשיבות  של  תרומות להפעלה של פרויקטים ולא רק בתחומי פיתוח, כגון תרומה אפשרית לקרן תחזוקה של מבנים ולא רק לבנייתם (בניין האשפוז החדש בהדסה ועלות תחזוקתו הגבוהה היא דוגמא טובה בעניין זה).  

ההנהלה  בכל  ארגון צריכה לממש את המדיניות של  הארגון כפי שנקבעת בדירקטוריון/וועד מנהל, תוך שיתופו  בהחלטות חשובות ותוך מניעת  לקיחת סיכונים  שאולי מיטביים לארגון בטווח הקצר אך עלולים לגרום לקריסתו בטווח הארוך.
ההנהלה חייבת  לאזן  בין  הצורך  להשגת  היעדים  של  הארגון, תוך שיתוף פעולה עם כל הגורמים   הרלוונטיים  , לבין   האיזון   התקציבי   של   הארגון . לצורך   זה  היא  חייבת   לערב  את הדירקטוריון/וועד מנהל בזמן אמת, כאשר יש חשש שאיזון זה בסכנה. 

וועדי העובדים צריכים  להסתכל  גם הם לטווח ארוך ולא לדרוש  ולקבל תנאי שכר חריגים  לעובדים ,אשר אין להם או שלא יהיה להם  כיסוי תקציבי – עדיף גם  מנקודת  ראות  של וועדי העובדים לוותר על אחוז מסוים בתוספות שכר ולא לעמוד במצב  של איום  לפיטורים . 

על היועצים החיצונים יש לקבוע  גבולות אחריות חוקים, רחבים ובהירים , כדי שלא יוכלו בעתיד להתחמק מאחריותם.

אם כך, מה ניתן לעשות כדי לנסות ולמנוע את קיומם ו/או הרחבתם של משברים :

–          לשתף את המעורבים  בעוד מועד ( לא לנסות להסתיר דבר מעיני השותפים – וועד מנהל, ממשלה , רשויות  מקומיות   וכו').  לעתים   המשבר מעמיק  ופורץ כי  מנהל הארגון בוחר להתמודד תחילה לבד ואחר כך זה כבר מאוחר.

–          להיות  מספיק  אמיצים  כדי  לסגור תכניות לא מאוזנות כלכלית .

–          להיות איתנים מול וועדי עובדים הדורשים הטבות ותוספות ללא מקור תקציבי ידוע ומובטח.

–          להתנהל כלכלית , מבלי לאבד את החזון החברתי ( תקציב מסודר, תזרים מזומנים מבוקר, מדיניות השקעות זהירה ובקרה כלכלית מתמדת).

ראובן דרבסי הוא יועץ כלכלי-חברתי, לשעבר מנכ"ל העמותות "בית לכל ילד" ו- "תקומת אריה".  rubodar@gmail.com    (גילוי נאות : אשתו של המחבר ,רופאה במקצועה ,משמשת כמנהלת מחלקה בבית חולים הדסה)

ראלי רבינוביץ היא חברת  וועד מנהל בעמותה בתחום הרווחה , בעברה סמנכ"לית בעמותות.  reliwitz@gmail.com