האמנם "תמונה אחת שווה אלף מילים"? איך לצלם כך שזה גם יביא תועלת

האמנם "תמונה אחת שווה אלף מילים"? איך לצלם כך שזה גם יביא תועלת

תמונה מתוך מסע סיכום של תנועת "אחריי!" באזור שדה בוקר. צילום: גיורא פנחסי

מאת: גיורא פנחסי, צלם מתנדב

 

א. למה תמונות?

כשאנחנו מדברים, איננו מתכוונים סתם כך לייצר סוג של רעש בכדי למלא בו את החלל. למילים שלנו יש מטרה, וכך בדיוק יש גם לצילומים! חלק לא קטן (כמחצית!) ממקבלי-ההחלטות, מהתורמים ומהמתנדבים שלכם מושפע קודם כל ע"י אלמנטים ויזואליים ורק אח"כ באות המילים, אם בכלל. מה שנכון למשל לפרסומות, לתמרורים, להופעות מחול וכו' איננו ברור משום מה לתקשורת במגזר השלישי.

 

לצילומים יש כמובן תפקיד ברור במודל התקשורת, בדיוק כמו למילים (חשיפה, הסברה, השפעה, מעורבות והנעה לפעולה) אבל  לתמונות יש כמה וכמה יתרונות כמו למשל:

צילום איננו רק טענה שבדיבור ("אנחנו עושים כך וכך"), אלא גם ההוכחה לעשייתכם

צילום טוב יכול לקחת גם עשייה בסיסית (כזו שעוד 15 עמותות עושות בדיוק כמוכם) אבל "לצבוע" ולשדר את זה באופן מיוחד וייחודי רק לכם, תלוי בעיקר בצלם.

הצילום הוא שפה חוצת גילאים, דתות, תרבויות, שפות, השכלה, וותק בארץ… ולכן ניזקק להרבה פחות מאמץ בכדי להגיע בעזרתו לשכבות אוכלוסיה שונות .

 

ב. "אצלנו כבר יש תמונות"

אינני מכיר הרבה עמותות בישראל (בעולם יש יותר ויותר) שבאמת מבינות ונותנות מקום מרכזי ומקצועי לצילום בתמהיל התקשורת שלהן. מצד אחד, הצילום הדיגיטלי ורשתות חברתיות כמו פייסבוק מפתים אותנו להעלות מה שיותר צילומים לאוויר, כמעט בלי סינון, אבל מצד שני (או אולי זה מאותו הצד?…)  גם אם סיננתם והעליתם רק תמונות נבחרות אז בד"כ זו תהיה קבוצת אנשים שעושים משהו ביחד, או בניין יפה שטובל בירק ובפרחים, או אולי כמה חוסים במפגש שמצולם כולו מאחור כי "אסור לחשוף פנים"…

 

אז נכון, עשינו מה שכולם עושים, אבל בדרך כנראה שכחנו כמה דברים חשובים:

לא כל תמונה "שווה אלף מילים"; תמונה איננה קישוט, יש לה תפקיד והיא איננה צריכה להיות "מקסימה", או "מדהימה", או "אמנותית", אלא "בסך הכל" להיות תמונה נכונה!

"תמונה נכונה" צריכה קודם כל לתמוך במטרות העמותה ו/או בפעילות שאתם מצלמים, אבל היא חייבת להיות גם מאד איכותית – טכנית וצילומית. לא כל מי שאוחז במצלמה הוא "צלם" ולא כל מה שמוציא תמונות זו "מצלמה" ראויה! חפשו צלם עם נסיון בתחום שרצוי לכם (פורטרטים, אירועים, בעלי-חיים, רחוב, קהילה… כל דבר כזה מחייב התמחות ולפעמים אפילו ציוד שונה), עם ציוד-צילום רציני (מצלמת DSLR כמינימום) ואל תתביישו לבקש קישור לתמונות ולאמר "לא תודה" אם זה לא מתאים לראש שלך!  

חישבי על מטרות הצילום; מה רוצים להשיג בעזרתו ואיפה בדיוק תשתמשו בתמונות בכדי להגיע לאנשים הרלוונטיים, והגדירו זאת מראש לצלם/ת שלכם! כך גם תוכלו לסנן אח"כ ביתר-קלות את מאות הצילומים שתקבלו – מול המטרות שהגדרתם, ואפילו ייקל עליכם להגדיר את גודל הקובץ הנדרש לכם – לפי סוג השימוש; לאינטרנט, לדפוס, לצורך הדפסה גדולה באחד הירידים וכו'. 

 חישבו כל הזמן במונחי "במה אנחנו שונים" ואת זה נסו לבטא באמצעות הצילום; את השונה, המיוחד, את הדברים שמבדלים אתכם מכל האחרים!

ג. בתעכל'ס, כשמצלמים…

לצלם מרחוק, בכללי, כאילו זה נוף? נכון רק לעיתים רחוקות, רק אם חשוב לך להדגיש את כמות המשתתפים ואת היקף הפעילות, אחרת עדיף תמיד לצלם קרוב ומבפנים.  

"קרוב ומפנים" איננה רק הגדרה טכנית, אלא גם נפשית; הצלם חייב להיות מעורב גם  בעשייה ובאנרגיות שמסתובבות בשטח; לסחוב ולצבוע, לגעת בדברים, להבין את הסביבה ובעיקר להרגיש את האנשים הרבה לפני הצילום. מסיבה זו גם רצוי שאותו אדם יצלם את האירועים שלכם לאורך זמן, מה שגם מבטיח תמונות שונות אבל באותו סגנון.

צלמו בעיקר עשייה והבעות, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים אבל מעניינת ומסקרנת. למשל:

פרוייקט צביעה אפשר לבטא גם בצילום מקרוב (איכותי ומדוייק!) רק של יד אוחזת במברשת; פוקוס על נקודת החיבור בין הצבע לשערות המברשת ייתן כיוון אחד (גם צבע וטקסטורה יכולים להביע המון, לא רק פנים או חיוך) והתמקדות ביד עצמה ובאחיזתה (אצבעות מתוחות, כתמי צבע…) תיתן אפקט שונה לחלוטין.

בתוך קבוצת אנשים רצוי להתמקד בפנים של אחד/אחת המשתתפים בלבד, כשכל השאר מה שנקרא Out Of Focus או "עומק שדה" קטן. הפנים האלה הם שיתנו את הדגש על מה שחשוב לכם: מאמץ, חיוך, ריכוז, מוגבלות, קהילה מסויימת וכו'

לצלם בעמידה, בגובה המצולמים, יתן אולי תמונה נכונה אבל משעממת… נסו לחשוב כמו תינוק בעגלה, או נמלה שכרגע יצאה מהקן, או כדור-הרגל בו משחקים… שיכבו על האדמה, טפסו על עץ, צלמו דווקא מול האור (כי אמרו שאסור!…)…. מרבית התמונות אולי תידפקנה אבל למי איכפת? אנחנו הרי מצלמים דיגיטלית ואפשר תמיד למחוק (בבית על מסך גדול, לעולם לא בשטח!) אבל מה שייצא טוב יהיה שונה ומעניין…    

אם יש לכם מצלמה סבירה שאינכם מפחדים לסכן, אל תהססו לתיתה בידי מי שבדרך-כלל אנחנו מצלמים, גם אם לא צילמו מעולם! תנו מצלמה בידיו של ניצול-שואה בן 90, בידיהם של בעלי מוגבלות שכלית, נפשית או גופנית, תנו אותה לכמה דקות לילד שאפילו לא ראה מצלמה או למשפחת עולים שלא מבינה מילה ממה שאתם אומרים… רק תסבירו להם איפה לוחצים, תקנו אותם פעמיים-שלוש כמיטב יכולתכם, וכבר עשיתם מצווה, העצמתם מישהו, ואולי אפילו תזכו לראות ולהראות איך דברים באמת נראים –  הכי מבפנים שאפשר! 

קצת מוזר לי לכתוב על צילום בלי להראות צילומים, לכן אוסיף תכף כמה קישורים למי שמעוניין להיכנס לכמה דוגמאות ואולי גם לקחת משם רעיונות.  בהצלחה!!   

גיורא

 

ידיעה עיתונאית על פרוייקט "פרחי צילום" עם אינטל בקרית-גת (רק הצילומים שלי)  5.12.2011

http://www.megapixel.co.il/news/archive/25000

 

מאמר שלי על צילום-בהתנדבות ב"קבוצת שורשים"  16.10.2011

http://www.megapixel.co.il/personal-angle/archive/23555

 

מאמר שלי על צילום-בהתנדבות בביה"ס לתכשיטנות ABSchool 1.9.2011

http://www.megapixel.co.il/personal-angle/archive/22414

 

(English) Article in "Scoop.it" about Photo-Volunteering & "Yahad" Example:

http://www.scoop.it/t/photo-volunteering

 אלבומי התמונות שלי ב"פליקר":

http://www.flickr.com/photos/giorap/